ראשית, בתעשיות הפחם והכרייה, "שטחי" ו"תת-קרקע" מתייחסים לאזור הסמוך לכניסה למכרה ולחלק הפנימי של פיר המכרה, בהתאמה.
בשל הבדלים סביבתיים משמעותיים בין שני התחומים הללו, כולל לחץ, לחות וטמפרטורה, העיצוב והשימוש במאזני מנוף שונים.
שנית, מנקודת מבט חסינת פיצוץ, בהתבסס על טווח חסין הפיצוץ של הרכיבים שלהם, ניתן לחלק את מאזני מנוף לשתי קטגוריות: סוגי נתוני תצוגה על פני השטח ותת-קרקעיים.
למאזני חגורה על פני השטח יש רכיבים הממוקמים בקטעים עיליים ותת-קרקעיים כאחד. לדוגמה, ממשק העברת המידע על המכרה, בולמי נחשולי התקשורת ובקר תצוגת השקילה צריכים להיות מותקנים כולם באזור הבטוח ליד הכניסה למכרה.
לעומת זאת, כל הרכיבים של חגורת תצוגה תת-קרקעיים יכולים להיות ממוקמים מתחת לאדמה במכרות פחם, בהם קיימים גזים ואבק נפיצים, או בסביבות עם דרישות בטיחות נמוכות יותר, כגון מכרות עיליות.
יתר על כן, הסביבה התת-קרקעית הקשה, עם האבק והלחות שלה, יכולה להשפיע במידה מסוימת על ציוד אלקטרוני.
לכן, מאזני מנוף תת-קרקעיים דורשים טכנולוגיות אמינות יותר חסינות פיצוץ, כגון רכיבים אלקטרוניים בטוחים יותר וטיפולי איטום והגנה מיוחדים, כדי להבטיח את בטיחות הציוד והצוות.
במקביל, מאזני מנוף תת-קרקעיים צריכים להיות גם עמידים למים ולאבק כדי להתאים את עצמם לסביבה התת-קרקעית הקשה.
לסיכום, בשל ההבדלים המשמעותיים בין הסביבה העל-קרקעית והתת-קרקעית, יש לתכנן אותם ולהשתמש בהם עבור סביבות שונות.
יתרה מזאת, כדי להבטיח את בטיחות הציוד והצוות, מאזני מנוף תת-קרקעיים צריכים להשתמש בטכנולוגיות אמינות יותר חסינות פיצוץ ופונקציות חסינות למים ואבק.
